סטנלה מפוספסת

כדאי לדעת: זהו הלוויתנאי הנפוץ ביותר בים התיכון. בארץ, לצערנו, הוא מוכר בעיקר מהחפות (עלייה אל החוף). מדובר בדולפין של ים פתוח (מים עמוקים), שרגיש מאוד לווירוסים ולמחלות סופניות, כך שהסיכוי להצליח בטיפול בו קטן מאוד. לרוב הוא חי בלהקות גדולות מאוד (למרות שבים התיכון הלהקות הן בדרך כלל בנות 7-25 פרטים בלבד). הוא אקרובטי מאוד ואינו חברותי במיוחד לכלי שיט.

סכנות עיקריות: קטגוריית הסיכון של מין זה היא LC (ללא חשש). עיקר האיומים עליו קשורים בדייג, מחלות למיניהן וזיהום מי הים.

מזון: הסטנלה ניזונה מדגים ומדיונונים, שגודלם עד 20 סנטימטר – מפני השטח של הים ועד עומקים שבין 200-700 מטר.  

רבייה: מעט ידוע על הרבייה של הסטנלות, אך בים התיכון הן מגיעות לבגרות מינית בגיל 12 לערך (לעומת 7.5 שנים ביפן). הגורים, שנולדים בתקופה שבין סוף הקיץ לתחילת החורף, מלווים את הלהקה עד הגיעם לגיל ארבע, ולאחר מכן פורשים ללהקות של צעירים. בלידתם, אורכם מגיע עד 90 סנטימטר ומשקלם – עד 10 קילוגרמים (בבגרותם המשקל המקסימלי הוא 150 קילוגרם).

תוחלת חיים: 55-60 שנה.

סימנים מזהים בים: אורך דולפין זה הוא כשני מטרים. מבחינה חיצונית, הוא דומה מאוד לדולפין המצוי, אך גופו מוצק יותר, צבע גבו כחול כהה וגחונו לבן (ואכן, משמעות שמו ביוונית היא “כחול-לבן”). שלושה פסים שחורים נמתחים מעיניו – האחד מגיע לאזור פי הטבעת, השני – לסנפיר החזה והשלישי, קצר ודק, נמתח ביניהם.

סימנים מזהים ביבשה: אם צבעו של הדולפין אינו ברור, ניתן לוודא שחסרים חריצי אורך בחיך החרטום (שהינו דק ומאורך). שיני הסטנלה מזכירים את אלו של הדולפין מצוי.