כלב ים נזירי ים-תיכוני

כדאי לדעת: כלב הים הנזירי הוא מין אנדמי (ייחודי) לים התיכון. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוא נעלם מחופי ישראל, בעיקר בשל הידלדלות מקורות המזון בים התיכון, אך ב-2009 החלו להתקבל דיווחים על תצפית של כלב ים במקומות שונים בארץ וב-2010 עדויות מצולמות מהרצליה ומראש הנקרה הפכו את כלבי הים בישראל לעובדה מוגמרת. מאז שנת 2010 נאספו 11 תצפיות מצולמות של כלב הים הנזירי, רובן באזור ראש הנקרה ובודדות בהרצליה ובאשדוד. ברבות מהתצפיות נראתה אותה נקבה, ולימים אף זכתה להיקרא “מאיה” בידי חוקרי מחמל”י. התצפיות הישראליות לוו בדיווחים על פרטים ממין זה בסוריה, לבנון, מצרים ולוב (אחת מהן של נקבה בשלבי הריון מתקדמים, מה שמעיד על רבייה פעילה באזור). מין זה רגיש מאוד לפרטיותו, ולרוב מסתתר במערות מבודדות. מדובר ביחידי מבין מיני כלבי הים שהסתגל לחיים בימים טרופיים וסוב-טרופיים, בהם טמפרטורת המים בקיץ עשויה להגיע ל-29 מעלות צלזיוס.

סכנות עיקריות: כלב הים הנזירי הים-תיכוני מוגדר בסכנת הכחדה חמורה וכיום, מספרם המשוער של פרטים ממין זה בטבע נאמד במאות בודדות – מספר בעייתי מאוד ליונק עם קצב רבייה ממוצע של המלטה אחת לשנתיים.

מזון: תזונת כלב הים הים-תיכוני מורכבת בעיקר מדגים שונים) כמו צלופחים, סרדינים, טונה, דגי סולית ודגי מולית (ומראשרגלאים (תמנונים ודיונונים), בתצרוכת יומית של כחמישה אחוזים ממשקלו .הוא מסוגל לצלול למשך כ-15 דקות, לרוב לעומק של עד כ-30 מטר, אם כי עומקים של עד 100 מטר אינם מחוץ לטווח יכולתו.

רבייה: אורכו הממוצע של הגור מגיע ל-93 סנטימטר ומשקלו ל-20 קילוגרם.

תוחלת חיים: 20-30 שנה.

סימנים מזהים בים: כלב הים הים-תיכוני נצפה בדרך כלל במרחק שאינו עולה על 5-6 קילומטרים מהחוף, ונחשב כמין המעדיף את קרבת החוף. אבל, מחקרים ותצפיות מעידים על כך שבאפשרותו לחצות גם מרחבי ים פתוח. טווח המחיה מוערך בכ-20-40 קילומטר לאורך קו החוף.

מין זה פעיל, כפי הנראה, במהלך כל שעות היום, אך צד בעיקר בשעות הגאות. חוש השמיעה שלו אינו מפותח, אך חוש הראייה, חוש הריח וחוש המישוש מפותחים למדי. עיניו גדולות, חסרות ריסים ועפעפיים, ומותאמות לראייה הן באוויר והן במים. בראות לקויה )בלילה, למשל, או במים עכורים) שערות שפמו הרגישות משמשות כחוש ההתמצאות העיקרי .

סימנים מזהים ביבשה: זהו מין גדול יחסית. אורכו 2-3 מטרים ומשקלו עשוי להגיע לכ-400 קילוגרם. פרוותו קצרה יחסית, ולא צמרירית. בין הפרטים השונים ישנם הבדלים בצבע הפרווה (מצבע שחור לחלוטין ועד לכסוף לבנבן), אבל דגם הצבע הנפוץ ביותר הוא חום כהה בגב ואפור לבנבן בגחון  .גון הפרווה מזכיר את צבע הגלימה של הנזירים הפרנציסקנים, ומכאן גם קיבל מין זה את שמו: כלב ים נזירי.