אחת המשימות הראשונות של מחמל”י, כגוף שהחל לחקור, לראשונה בישראל, את היונקים הימיים באזור, היתה להגדיר את מיני הלוויתנאים המצויים בחופי הארץ, ומעבר לכך – את המינים החיים בחלקו המזרחי ביותר של הים התיכון, ובמפרץ אילת.
המינים שויכו לאחת מבין שלוש קטגוריות:
מינים “מאכלסים”: מינים המקיימים אוכלוסייה יציבה, המתרבה באזור.
מינים “פוקדים”: מינים השוהים באזור באופן זמני, או עונתי (למשל, בעקבות טרף עונתי).
מינים “תועים”: מינים שעצם הימצאותם באזור היא חריגה ונדירה. לרוב מינים אלה נמצאים כשהם במצב תזונתי ירוד.

כיצד יודעים על נוכחות מינים מאכלסים/פוקדים? בתצפיות ייראו פרטים במצב טוב, כשהם בלוויית גורים, ו/או ייראו במהלך מרדף אחר טרף, ואפילו ניתן להסיק על נוכחותם מהחפות (עלייה לחוף של פרט חי/מת), כאשר הפרטים שיימצאו יהיו במצב גופני טוב ובחתך גילאים רחב.

מאז הקמתה של מחמל”י ועד היום, החוקרים ממשיכים לאסוף מידע מהתצפיות בים ורשימת המינים ממשיכה לגדול עם השנים. יש לציין, כי מלבד הראשתן, לא ניתן לזהות זוויג (זכר/נקבה) של יונק ימי בים, אלא במקרה נדיר שבו נחשף גחונו, או כאשר הפרט מלווה בגור.

לפניכם רשימה של מיני הלוויתנאים בים התיכון שזוהו ותועדו במהלך השנים בידי חוקרי מחמל”י, כאשר המינים גרמפוס אפור, עב-שן קטלני, דולפינן אנקולי, סטנלה ברודה וסטנלה ארוכת חרטום נצפים בעיקר במפרץ אילת.