מעבר לחינניות הרבה של הדולפינים והמראה רב הרושם של הלווייתנים, ליונקים הימיים תפקיד משמעותי ביותר במארג המזון הימי, והם מהווים מדד לסביבה בריאה ויציבה.

 מטבע הדברים, היונקים הימיים נוטים להתרכז באזורים שבהם יש די משאבים ומזון בכדי לקיים אותם. אולם, לעתים קרובות, בדיוק אותם המשאבים מהווים מוקד משיכה גם לבני האדם, שפעולותיהם עלולות ליצור תחרות ולפגוע ביונקים הימיים.

המרחב המוגן של הלווייתנאים

אזורים ימיים מוגנים, שמעניקים רמה נאותה של הגנה ואכיפה, יכולים לתרום לשימור היונקים הימיים באמצעות שמירה על בית הגידול שלהם, ביטול או הפחתה של תמותה בציוד דיג, הגדרת אזורים עם השפעה נמוכה יחסית של רעש והפרעות ושמירה על כמות מספקת של טרף עבורם. יצירת מרחב מוגן, החיוני לשמירה על יציבות אוכלוסיות היונקים הימיים לאורך זמן, יהיה יעיל גם כאשר שטח האזור הימי המוגן קטן יותר מטווח התפוצה של מיני הלווייתנאים באזור, כל עוד יכלול המרחב בתוכו אזורי צייד ורבייה (Game et al., 2009). 

כיום אנו יודעים בים התיכון על קיומם של יצורים מכ-17,000 מינים ימיים, כשרובם הם מינים אנדמיים (ייחודיים לים התיכון) המהווים שבעה אחוזים מהמגוון הביולוגי באוקיינוסים בעולם. פגיעה בבתי גידול עד כדי הרס מוחלט שלהם, זיהום הים, דישון יתר, פלישת מינים וההתחממות הגלובלית מעמידים את כל אלו בסכנה חמורה וצפויים להחמיר עם הזמן.

לפי אמנת ברצלונה, אזורים ימיים מוגנים בים התיכון יגנו על בתי גידול טבעיים המצויים בסכנה, כולל אזורים החיוניים להישרדות מינים. נכון לשנת 2015 קיימים בים התיכון 142 אזורים ימיים מוגנים, בתחומן של 19 מדינות, המהווים 1.08 אחוזים משטחו של הים התיכון (Portman & Nathan, 2015).

השמורות הימיות בישראל, כולל שמורת ראש הנקרה המאושרת (כ-100 קמ”ר) ושמורת אבטח המופקדת (כ-70 קמ”ר), מכסות כמעט חמישה אחוזים מפני השטח של תחום המים הטריטוריאליים (עד למרחק של 12 מייל ימי מהחוף). הרלוונטיות המשולבת של אזורים מוגנים-חלקית אלה לשימור יונקים ימיים נמוכה יחסית, ותהיה תלויה רבות גם באופי הדיג בשמורות.

שמורה ימית – לשימור היונקים הימיים

כוח המשימה של ה-IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע) הכריז בקיץ 2017 על מימי החופים של ישראל כעל אזור חשוב לשני מיני הדולפינים החיים בהם דרך קבע: הדולפינן המצוי (Tursiops truncatus) והדולפין המצוי (Delphinus delphis).

הכרזה זו התבססה על מאגר המידע המקיף שיצרו חוקרי מחמל”י באוניברסיטת חיפה במשך כ-25 שנות מחקר יונקים ימיים לאורך חופי ישראל. אזורים אלו נקבעו על בסיס חשיבותם למין אחד או יותר של יונקים ימיים והם בעלי פוטנציאל להיות מותווים ומנוהלים למטרת שימור. שמורות טבע ימיות ליונקים ימיים נחשבות לכלי הבדוק ביותר ליישום הלכה למעשה של שימור כזה (Hoyt, 2011).

האמנה למגוון ביולוגי – The Convention on Biological Diversity ((CBD – הציבה יעד של עשרה אחוזים מהשטח החופי והימי, בעיקר זה המכיל שטחים בעלי חשיבות מיוחדת למינים מקומיים, שיוכרז כשמורה ימית עד 2020 (Aichi target 11). ב-2016, כלל השמורות המוכרזות הלאומיות למיניהן בים התיכון הגיע ל-1.7 אחוזים  (MedPAN RAC/SPA – ACCOBAMS 2016). לכן, אם וכאשר תיכנסנה השמורות הימיות בישראל לתוקף, הדבר יציב את ישראל על מסלול ההיענות לאותן דרישות.

שמורת אבטח – בית לדולפין המצוי

הדולפינן המצוי הוא המין השכיח ביותר שחי לאורך חופי ישראל וכ-300 פרטים ממין זה מזוהים כיום לאורך חופי ארצנו – מראש הנקרה שבצפון ועד גבול עזה שבדרום. בים התיכון ידוע הדולפינן כמין חופי, שלרוב נצפה בעומקים של עד 100 מטר. מין זה מראה נוכחות יציבה באזורנו ב25- השנים האחרונות.

הדולפין המצוי, לעומתו, מוגדר כמין בסכנת הכחדה. בים התיכון אוכלוסייתו הצטמצמה ונמצאת בסיכון להצטמצמות נוספת עקב דייג-יתר, לכידה בלתי מכוונת וסיכוי גבוה יותר לרבייה בין פרטים קרובים ולהכלאה בין-מינית עם סטנלה פסוסה(Stenella coeruleoalba)  הנפוצה הרבה יותר.

החל מ-2007, עשרות דולפינים ממין זה נצפים בקביעות מגבול עזה ועד יפו (לעתים נדירות גם מול נתניה, שהיא גבול התפוצה הצפוני), ובייחוד באזור שמורת אבטח, שמוגדרת כיום עד למרחק של 300 מטר מהחוף ומתוכננת להתרחב עד למרחק של שבעה קילומטרים מקו החוף, לשטח כולל של 70 קמ”ר (1.75 אחוז משטח המים הטריטוריאליים).

אנו, במחמל”י, מעריכים כי לשמורה זו תהיה חשיבות יתרה ביצירת מרחב מוגן, שיגביר את הסיכויים לנוכחות יציבה של הדולפין המצוי זה באזורנו. זאת, בהתחשב בכך שתפוצתו מוגבלת לגזרה הדרומית של החוף ובכך שמרבית האזורים האסורים לדייג מרוכזים בגזרה הצפונית.

חשוב לציין, כי בנוסף ליונקים הימיים, השמורות הללו יגנו גם על מגוון גדול של אורגניזמים ימיים ועל סביבתם מפני השפעות האדם, ויאפשרו, בהינתן ניהול נכון, שיקום אוכלוסיות פגועות, הגדלת הביומסה, הצפיפות ומגוון המינים, עד כדי זליגתם גם אל מחוץ לתחומי השמורה והגדלת מצאי הדייג באזורים שאינם מוגנים. דוגמאות לכך קיימות במקומות רבים בעולם (ראו ב-PDF המצורף שבתחתית העמוד).

מטרת-העל של שמורות ימיות היא לשמר מערכות אקולוגיות, דינמיות מטבען, עם ולמרות השפעת האדם לטובת האיזון האקולוגי ובסופו של דבר גם לטובת האדם. הניסיון העולמי המצטבר מראה כי שמורות טבע ימיות מוצלחות הן אלה אשר כלל בעלי העניין היו שותפים בהחלטות על הקמתן ושאינן נסמכות על אכיפה בלבד (Hoyt, 2011).

ברוח זאת, מחמל”י תומכת בהקמת שמורות ימיות בישראל בכלל ובהגדלת שמורת ים-אבטח בפרט, וזאת תוך קיום דיאלוג מגשר עם בעלי העניין השונים, בעיקר אלה העלולים להיפגע כלכלית מהתהליך, כמו הדייגים.